×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר ט״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת קרח} וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן⁠־יִצְהָ֥ר בֶּן⁠־קְהָ֖ת בֶּן⁠־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן⁠־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ (ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי⁠־שֵֽׁם׃ (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל⁠־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל⁠־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב⁠־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל⁠־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל⁠־קְהַ֥ל יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל⁠־פָּנָֽיו׃ (ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל⁠־קֹ֜רַח וְאֶֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֶת⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֛וֹ וְאֶת⁠־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר⁠־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ (ו) זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ⁠־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכׇל⁠־עֲדָתֽוֹ׃ (ז) וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן ׀ אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן ׀ קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר⁠־יִבְחַ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב⁠־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל⁠־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ⁠־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ט) הַמְעַ֣טא מִכֶּ֗ם כִּֽי⁠־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת⁠־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃ (י) וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אַחֶ֥יךָ בְנֵי⁠־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם⁠־כְּהֻנָּֽה׃ (יא) לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכׇל⁠־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה⁠־ה֔וּא כִּ֥י [תַלִּ֖ינוּ] (תלונו) עָלָֽיו׃ (יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃ (יג) הַמְעַ֗טב כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי⁠־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם⁠־הִשְׂתָּרֵֽר׃ (יד) {שני} אַ֡ף לֹ֣א אֶל⁠־אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן⁠־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃ (טו) וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אַל⁠־תֵּ֖פֶן אֶל⁠־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת⁠־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ (טז) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכׇל⁠־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃ (יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃ (יח) וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃ (יט) וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל⁠־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־כׇּל⁠־הָעֵדָֽה׃ (כ) {שלישי} גוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (כא) הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥הד אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃ (כב) וַיִּפְּל֤וּ עַל⁠־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכׇל⁠־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כׇּל⁠־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃ (כג)  הוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כד) דַּבֵּ֥ר אֶל⁠־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן⁠־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃ (כה) וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל⁠־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל⁠־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אׇהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל⁠־תִּגְּע֖וּ בְּכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן⁠־תִּסָּפ֖וּ בְּכׇל⁠־חַטֹּאתָֽם׃ (כז) וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן⁠־קֹ֛רַחו דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אׇֽהֳלֵיהֶ֔םז וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃ (כח) וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כׇּל⁠־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי⁠־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃ (כט) אִם⁠־כְּמ֤וֹת כׇּל⁠־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כׇּל⁠־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃ (ל) וְאִם⁠־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת⁠־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (לא) וַֽיְהִי֙ח כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃ (לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת⁠־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת⁠־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל⁠־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל⁠־הָרְכֽוּשׁט׃ (לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃ (לד) וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן⁠־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃ (לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַמְעַ֣ט =א⁠(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו <הֽמעט? אין מתג בה"א וגם בשני [פס' י"ג]>
• דפוסים וקורן=הַֽמְעַ֣ט (בגעיה)
ב הַמְעַ֗ט =א⁠(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו <הֽמעט? אין מתג בה"א [פס' ט] וגם בשני [כאן]>
• דפוסים וקורן=הַֽמְעַ֗ט
ג ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ד וַאֲכַלֶּ֥ה =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַאַכַלֶּ֥ה (חסרות נקודות החטף באות אל"ף)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ה ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ו מִשְׁכַּן⁠־קֹ֛רַח =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=מִשְׁכַּן⁠־קֹ֛רֶח (סגול באות קו"ף)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ז אׇֽהֳלֵיהֶ֔ם ל=אָֽהֳלֵיהֶ֔ם בגעיה ימנית
ח וַֽיְהִי֙ =ב,ק3,ו ושיטת-א (געיה)
• ל,ש,ש1=וַיְהִי֙ (אין געיה)
ט כׇּל⁠־הָרְכֽוּשׁ =ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל,ב=כׇּל⁠־הָרֲכֽוּשׁ (חטף)
• הערת ברויאר
E/ע
הערותNotes
פרשת ויקח קרח (א) זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו (במדבר ח׳:י״ט). וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה, כי כן כתוב (שמות ו׳:כ״א). ודגל ראובן חונה בנגב (במדבר ב׳:י׳), וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת (במדבר ג׳:כ״ט). ואלה נשיאי עדה היו בכורים, והם היו מקריבין את העולות, על כן לקחו מחתות (במדבר ט״ז:י״ז-י״ח). והראיה על זה הפירוש מופת המטה (במדבר י״ז:ט״ז-כ״ד), כי ראו כל ישראל כי השם בחר בשבטו של לוי תחת הבכורים, על כן כתוב: ותכל תלונתם (במדבר י״ז:כ״ה), כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה: כי לא מלבי (במדבר ט״ז:כ״ח), בעבור שחשדו אותו כי מלבו עשה זה. ועוד: לא י״י שלחני (במדבר ט״ז:כ״ט) בשליחות הזה, כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה: כי כל העדה כלם קדושיםא (במדבר ט״ז:ג׳), וזה רמז לבכורים שהן קדושים, כי כן כתוב: קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳), והם היו כהנים הנגשים אל י״י (שמות י״ט:כ״ב), והם עיקר כל העדה.⁠1 ויקח קרח – אנשים, דרך קצרה, כמו: חמור לחם (שמואל א ט״ז:כ׳), ורבים ככה. (א-ב) ויאמר ר׳ יונה המדקדק ז״ל:⁠ב כי פירושו לקח לקום על משה. (ב) לפני משה – שלא קמו בסתר, ויש הפרש בין לפני ובין מפני. קראי מועד – שהיו נקראים אל אהל מועד. אנשי שם – קודם צאתם ממצרים. ומדקדק אמר: כי נשיאי עדה הם הנשיאים העומדים על הפקודים (במדבר ז׳:ב׳), והם פעולים למלת לקח, כאילו כתוב: ויקח קרח ודתן ואבירם ואון נשיאי העדה לדבר אלהם, וזה מעט רחוק. (ג) רב לכם – כמו: די לכם. והטעם: שתפשתם חלק הרב. כי כל העדה – מיום מעמד הר סיני היו כלג העדה קדושים. ובתוכם י״יד – כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד לבני ישראל. ואם ידע משה כאשר היה בהר סיני, כי נבחר שבט לוי, לא ידעו ישראל. תתנשאו – להיות אהרן כהן גדול, ומשה למעלה ממנו, כי הוא למדו. (ד) ויפל על פניו – ברצונו. ויש אומרים: בדרך הנבואות. (ה) את אשר לו – השבט הנבחר, וזאת התשובה לעדה.⁠ה ואת הקדוש – בשבט, להיות כהן גדול. (ו) זאת – הבחינה. (ז) רב לכם בני לוי – וזה פירושו, שאמר להם: המעט (במדבר ט״ז:ט׳). (ח) ואמר הכתוב: ויאמר משה אל קרח – כי הדבור הראשון עם קרח וכל עדתו (במדבר ט״ז:ו׳), וזה עם הלוים. (ט) המעט – הדבר מעט הוא אצלכם. לפני העדה לשרתם – בהביאם את עולתיהם ואת זבחיהם. (י) ויקרב אותך – וכאשר הקריב אותך ואחיך, בקשתם גם כהונה. (יא) לכן – על כן קשרת אתה וכל עדתך שאתם נועדים על השם. והטעם, כמו: ורוזנים נוסדו יחד על י״י ועל משיחו (תהלים ב׳:ב׳), שיעשו וועד להריב עם השם, וכן: בהצותם על י״י (במדבר כ״ו:ט׳). ויש אומרים: כי ה״א הנועדים – נוסף. ואהרן – מה פשע, מה הואו – עושה. (יב) לא נעלה – יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנות במקום גבוה, על כן מלת: העלו מסביב (במדבר ט״ז:כ״ד). או: מי שילך לעבודת השם או אל המקום המובחר יקרא עולה. (יג) המעט – הדבר קל הוא. כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש – כי מצרים בנגב ארץ ישראל, והבא ממצרים לארץ כנען, באמת הוא עולה. כי תשתרר – העליתנו ממצרים כדי שתשתרר עלינו. גם השתרר – גם שררות רבות. או:⁠ז אתה ואחיך. (יד) אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש – והטעם: שהוצאתנו ממקום טוב, ואילו הביאותנו למקום טוב כמוהו, ונתת לנו שדה וכרם כאשר היו לנו במצרים, ותבקש שררה, היינו סובלים. רק הסירותנו ממקום טוב, משדותינו וכרמינו, ולא הביאותנו למקום טוב כמוהו, ולמה תשתרר. [ויש אומרים: כי זה ״לא״ משך עצמו ואחר עמו וכן הוא: לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ולא נתת לנו.]⁠ח העיני האנשים ההם – תרצה לנקר עיני האנשים ההם, רמז ליוצאים ממצרים, כאילו אמרו: תרצה לנקר העינים שלא תראינה, כי זה שעשית לנו נראה הוא לעינים. ודרך משל לומר: סגורות הם עיני פלוני, על כן לא יראה. על כן: לא נעלה. ויש אומרים: התרצה להחשיך העינים שלא תראינה, לא נעלה. כאומר: אחיזת עינים אתה עושה לנו. ויש אומרין: אילו היית מנקר עינינו, לא נעלה. ואמרו האנשים ההם – על דרך בני אדם חסירי הדעת, שלא ירצו לדבר על נפשם בגנאי. והנכון בעיני: שמלת האנשים ההם – רמז לזקנים שהיו עם משה, כי כן כתוב: וילכו אחריו זקני ישראל (במדבר ט״ז:כ״ה). (טו) ויחר – זה הדבור. כבר פירשתי כי העלה והמנחה מארכת האף על הרשעים, ודתן ואבירם היו אנשיםט גדולים, והקריבו מנחה קודם זה המעשה. וזה טעם אל תפן אל מנחתם. ופְנֵה אלי,⁠י כי לא נשאתי חמור אחד מהם. פירוש נשאתי – ששמתי משא עליו. ולא הרעתי – בשום דבר. (טז) ויאמר משה אל קרח – וכבר נאמר כן, רק הטעם: כאשר אמר משה לקרח היו לפני י״י, לקח איש מחתתו. מחר – והוא היום שקרא משה לדתן ולאבירם. ויתכן שקראם קודם, וזה נכון בעיני בעבור מלת: בקר (במדבר ט״ז:ה׳). (יח) ומשה ואהרן – עמם. (כא) הבדלו – כי עמם היו, פתח אהל מועד. (כב) ויפלו על פניהם – להתפלל. וטעם אל – מורה שיש לו כח לכלותם כרגע, והוא אלהי הרוחת – והטעם: פירוש אל כי הוא יוכל לכלותם, כי הרוחות בידו הם. האיש אחד יחטא – הוא קרח, שהקהיל על משה ועל אהרן כל העדה. ויש אומרים: כי טעם אל אלהי הרוחות – כי בידו כח לחפש הרוחות כי הוא אלהיהם, והוא ידע כי האחד שהוא קרח חטא לבדו, ואם החטיא אחרים. (כא) יאוהנכון בעיני: כי הטעם הבדלו מתוך העדה הזאת – הם קרח וכל עדתו, ואש יצאה ואכלם. (כד) למשכן קרח – הנכון בעיני: שהיה לקרח אהל לאדם ולרכושו רחוק ממחנה הלוים, והיה עם אהלו אהלי דתן ואבירם, כי לא יחנו סביב המשכן, כי אם הלוים לבדם. ומזה הכתוב נלמוד כי בעליב הדגל היה חונה, קרוב אל מחנה הלוים. (כה) זקני ישראל – הנכון בעיני: שהם השבעים הזקנים הנבחרים. (כו) ואל תגעו בכל אשר להם – שאם באו להציל ממונם, ירדו לשאול כמו הם. בכל חטאתם – בעבור רוב חטאתם. (כז) ובניהם – הגדולים. וטפם – קטנים וקטנות. (כח) לעשות אתיג כל המעשים – להחליף הבכורים בלוים. ודע, כי דבר גדול היה, ומכעיס לאשר איננו מאמין, להסיר הבכורים מכהונתם, ותשוב המעלה למשפחת משה לבדו. וכל זה היה בעון מעשה העגל, כי ויעלו עולות ויגשויד שלמים (שמות ל״ב:ו׳), הבכורים העלום, כי הם היו לבדם הכהנים, ובני לוי הרגו עובדי העגל. ויש בכאן שאלה, ותשובתה בפרשת וילך משה.⁠2 (ל) בריאה – יש אומרים: שהיא תורה על המצא מה שלא היה. וכבר פירשתי שאין המלה רק מגזרת: וברא אותהן (יחזקאל כ״ג:מ״ז), וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בה שאלה, והנה פירושה כטעם: גזירה (ראב״ע בראשית א׳:א׳). ופצתה האדמה את פיה – כמו: ופתחה, וכן: יפצה פיהו (איוב ל״ה:ט״ז), [וכן בקין (בראשית ד׳:י״א)].⁠טו וכבר רמזתי (ראב״ע בראשית א׳:כ״ו), בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה, תדברטז על הגבוהיםיז ממנה, כדרך ארמונה כי הוא הגוף, וכן על השפלים ממנה, והטעם: להבין השומעים. (לב) ואת בתיהם – שם כלל לנשיהם, ובניהם, וטפם. וטעם ואת כל הרכוש – שהיה לכולן. (לג) וירדו הם – הטעם: כאשר ירדו, נסתמה הארץ ולא נראו. ותכס עליהם הארץ – בעצמה. ויאבדו – בעבור מות בניהם העומדים תחתם. (לד) לקולם – בעבור קולם. (לה) ה״איח החמשים – מושכת עצמה ואחרת עמה. יש אומרים: כי קרח מהנבלעים היה, והראיה: ותבלע אותם ואת קרח (במדבר כ״ו:י׳). ויש אומרים: כי נשרף, והעד: ואת קרח במות העדה באכול האש (במדבר כ״ו:י׳). וקדמונינו אמרו: כי נשרף ונבלע (בבלי סנהדרין ק״י.). ולפי דעתי: שלא נבקע מקום רק מקום דתן ואבירם, כי לא נזכר. וקרח היה עומד עם מחתתו עם אהרן ועם נשיאי העדה מקריבי הקטרת. ופירוש פסוק: ואת קרח (במדבר כ״ו:י׳) איננו דבק עם: ותבלע אותם, רק עם: במות העדה. ואם יטעון טוען ויאמר: לא הזכיר קרח עם השרופים. התשובה: כי אחר שהזכיר הכתוב שנשרפה עדתו שבאה לעזרו, אין צורך להזכיר קרח, כי מקל וחומר יודע הדבר. וכמוהו: מרכבות פרעה וחילו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳), ולא הזכיר בשירה שנטבע, ובאמת טבע, כי כן כתוב: ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קל״ו:ט״ו). והעד הנאמן כי קרח מהשרופים: ולא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר י״ז:ה׳).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו גם ראב״ע במדבר י״ח:א׳.
2 צ״ע למה כוונתו.
א כן בפסוק ובכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: הן כולן קדושין.
ב ״המדקדק ז״ל״ בכ״י פריס 177, אך חסר בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ג כן בכ״י ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: כל היו.
ד בכ״י פריס 177: השם.
ה בדפוס ורשא (במקום ״לעדה״): לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה שהיו הבכורים. אך בכ״י לא נמצא.
ו כן בכ״י פריס 176, 182. בכ״י פריס 177: מהו.
ז מלת ״או״ חסרה בכ״י פריס 177 והושלמה מכ״י פריס 176, ברסלאו 53.
ח ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, ברסלאו 53. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ט כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177 חסר: ״היו אנשים״.
י המלים ״ופנה אלי״ חסרות בכ״י פריס 176, 177, ברסלאו 53, והושלמו מכ״י וטיקן ניאופיטי 2, פריס 182, ס״פ I.24.
יא ביאור זה מופיע לאחר הביאור על פסוק כ״ב.
יב כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: מול.
יג בכ״י פריס 177: עם.
יד בכ״י פריס 177: ויזבחו.
טו הוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
טז כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: תדבק.
יז כן בכ״י פריס 176, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: הנכוחים.
יח כן בכ״י פריס 176, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: כי.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144